לצערנו, אנו שומעים לעתים קרובות על מקרים של נשיכות כלבים. הכלב הוא ידידו הטוב של האדם, אך לפעמים מתברר שישנם כלבים שהם פחות "ידידים" ואף מסוכנים. משרד החקלאות פרסם רשימה של גזעים ומיני כלבים שחזקה עליהם שהם כלבים מסוכנים.

​

תקיפת כלב יכולה להסתיים בנזקי גוף קשים, כמו נזקים אורתופדיים, צלקות עמוקות ומכערות, סימני נשיכה והתפתחות תגובה נפשית פוסטראומטית קשה אצל המותקף.

​

המחוקק מצא לנכון להטיל אחריות אזרחית (נוסף על אחריות פלילית) על בעלים של כלב שגרם נזק לאחר. אחריות זו נקבעה בסעיף 41א' לפקודת הנזיקין - היזק על-ידי כלב. יחד עם זאת, יש לציין כי אחריותו של בעל הכלב אינה מוחלטת באופן שתמיד יהיה בעל הכלב אחראי לנזקי הכלב. המחוקק קבע רשימה סגורה של שלוש טענות הגנה שיכול בעל הכלב לטעון על-מנת לקבל פטור מאחריות, ואלה הן: התגרות הניזוק בכלב, הניזוק תקף את בעלי הכלב או בני משפחתו הקרובים מדרגה ראשונה או הסגת גבול של הניזוק למקרקעין של בעל הכלב.

מלבד אלו, טענת ההגנה הנפוצה ביותר של בעלי כלבים היא: "לא הכלב שלי נשך". במקרה כזה, על הניזוק הנטל להוכיח את זהות הכלב הנושך וזהות בעליו. ישנם אירועים רבים של נשיכת כלבים משוטטים, שאינם שייכים לאיש. במקרים כאלה, יש לבחון אילו פעולות נקט הווטרינר המוסמך של הרשות המקומית כדי לטפל בתופעת הכלבים המשוטטים בשטח הרשות.